בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים שיחלו ביום 14.11.2010, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) או עד למתן פסק דין ב-ת.פ. 22887-02-10 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.
כתב האישום
1. ביום 14.2.2010 הוגש כתב אישום נגד המשיב המייחס לו שני אישומים שונים, ובהם עבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירת תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין; עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
2. על פי האישום הראשון, בין ל.ב. (להלן: המתלונן) לבין המשיב ישנה היכרות מוקדמת ובסמוך למועד הגשת כתב האישום נתגלע סכסוך בין השניים. ביום 22.12.2009 הגיע המשיב, יחד עם שניים אחרים שזהותם אינה ידועה למבקשת (להלן: האחרים), לביתו של המתלונן. המשיב קרא למתלונן להצטרף אליהם, הוא עלה עימם לרכב והם נסעו לאזור כפר אז"ר. בהגיעם למקום, ירדו הארבעה מהרכב. באותו מעמד, המשיב החל להכות בכוח בפניו של המתלונן, נשך אותו ודחף אצבעות לעיניו. בנוסף, המשיב והאחרים הטיחו לבנה בראשו של המתלונן, הכל במטרה להטיל בו מום ולגרום לו לחבלה חמורה. לאחר מכן, המשיב והאחרים השליכו את המתלונן, בעודו שותת דם, אל שלולית מים סמוכה ועזבו את המקום. המתלונן חילץ את עצמו מהשלולית, ולאחר שצלצל בפעמון בית סמוך, פונה באמצעות אמבולנס לבית החולים. למתלונן נגרם שבר מרוסק באף, שבר במחיצה הבין אפית, נפיחויות ברקמות תת עוריות במקומות שונים בפניו, שבר בקרבת אגודל ימין, שפשופים בצוואר וחתכים בקרקפת. עקב פציעותיו אלו, נזקק לאשפוז במשך שמונה ימים ולניתוחים. על פי האישום השני, ביום 9.2.2010 המשיב, השוהה במתקן מעצר בבית המשפט השלום בתל אביב בתא הפרדה, החל ללכת אל מחוץ לתא. סוהר יחידת נחשון של שב"ס (להלן: הסוהר), הורה למשיב לחזור לתאו. ואולם, המשיב המשיך ללכת ולא שעה להוראת השומר. הסוהר אחז בידו הימנית של המשיב על מנת למנוע ממנו לצאת מתא ההפרדה. המשיב, בתגובה, דחף את השומר בשתי ידיו בחוזקה, הכה את כתפו של השומר באגרופו ונגח עם ראשו בסנטרו של השומר. לאחר שהשומר הצליח להכניס את המשיב בחזרה לתאו, המשיב החל לקלל את השומר ולאיים עליו, בכוונה להפחידו או להקניטו במילים "אני אזיין אותך, אני אפגע בך, חתיכת זבל, אתה לא יודע עם מי יש לך עסק".
הליכי המעצר נגד המשיב
3. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האשמה, בהן, ביחס לאישום הראשון, הודעת אדם שראה את המתלונן לאחר האירוע שותת דם, לפיה המתלונן אישר לו כי הותקף ונזרק לשלולית; דו"חות פעולה בדבר תפיסת מכשיר סלולארי בזירת האירוע וניתוח שיחות המאשר כי המכשיר שייך למשיב; קלטות ותמלולים של האזנת סתר שבוצעה בחדרו של המתלונן בבית החולים מהם ניתן ללמוד שהמשיב הוא שפגע בו; עדויות של שניים מחבריו של המתלונן לפיהן המשיב הוא זה שתקף אותו. ביחס לאישום השני עומדות כנגד המשיב הודעה ודו"ח פעולה של הסוהר שהותקף. עוד נטען בבקשה כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את שלום הציבור וביטחונו, וכי קמה נגדו חזקת מסוכנות שכן מדובר בעבירה שבוצעה באלימות חמורה ובאכזריות. המשיבה הוסיפה כי למשיב 12 הרשעות קודמות ב-28 תיקים שונים שנפתחו נגדו בגין עבירות פליליות שונות מתחום האלימות לרבות אלימות במשפחה וכלפי שוטרים, סחיטה, איומים ועבירות סמים. כמו כן, הוא ריצה בעבר שבעה מאסרים בפועל. עוד נטען כי המשיב ביצע לכאורה את העבירות נשוא כתב האישום שעה שמרחף מעל ראשו עונש מאסר בר הפעלה של שנה אשר הוטל עליו בתיק קודם (ת.פ. 40322/07). לבסוף, נטען כי קיים חשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, שכן המשיב מטיל חיתתו על עדי התביעה, לרבות המתלונן. ביום 1.7.2010, לאחר מספר דחיות של מועדי הדיונים, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' כוחן) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. זאת, עקב כך שמעשי המשיב ועברו הפלילי העשיר מעידים על רמת מסוכנות גבוהה מאוד, ואין חלופה שיש בה כדי לאיין מסוכנות זו.
הבקשה הנוכחית להארכת מעצר
4. המבקשת פירטה אודות מהלך הדיונים בתיק העיקרי בתשעת חודשי המעצר הראשונים. הדיון שנקבע ליום 2.3.2010 נדחה ליום 22.4.2010 כדי לאפשר למבקשת להעמיד לרשות המשיב את כל חומר החקירה והן כדי לאפשר לסנגוריה הציבורית להיערך להעמדת ייצוג למשיב. בדיון ביום 22.4.2010 הסנגוריה הציבורית ביקשה להשתחרר מייצוגו של המשיב בשל עמדתו השלילית וחוסר האמון שהפגין כלפיה. באותו דיון המשיב טען כי הוא מעוניין לייצג את עצמו וביקש מהמותב לפסול את עצמו. עקב בקשת הפסילה העביר בית המשפט את התיק לסגן הנשיא על מנת שיקבע אותו למותב אחר. גם בדיון בפני המותב החדש ביקש המשיב שהמותב יפסול את עצמו ובית המשפט סירב. באותו דיון ביקש שוב ב"כ המשיב להשתחרר מייצוגו. בית המשפט שיחררו מייצוג המשיב וקבע את המענה לכתב האישום ליום 26.5.2010. בדיון זה המשיב הופיע ללא ייצוג וחזר על בקשתו שהמותב יפסול את עצמו. בעת הקראת כתב האישום המשיב ביקש לרדת לתא מעצר. נוכח התנהגותו זו, קבע בית המשפט כי יראה את כתב האישום כאילו הוקרא למשיב וכי היעדר תגובתו משמעה הכחשת האישום. לכן, נקבע התיק להוכחות ליום 1.6.2010 וליום 8.6.2010.
5. מועד ישיבת ההוכחות הראשונה נדחה לבקשת המבקשת. ביום 8.6.2010, במועד ישיבת ההוכחות הראשונה, ביקש המשיב שוב את דחיית הדיון נוכח ערעור שהגיש לבית משפט זה בדבר פסלות המותב ובשל כך שחלק מחומר החקירה נגנב ממנו בעת שהייתו במתקן המעצר. בית המשפט דחה את טענתו הראשונה מאחר שהמשיב לא הציג אינדיקציה לכך שהגיש ערעור. בהקשר זה יש לציין כי המשיב הגיש ערעור שנדחה על ידי בית משפט זה (הנשיאה בייניש) ביום 28.6.2010. ביחס לטענתו השנייה נקבע כי יתנהל דיון בעדים טכניים בלבד וכי עד הדיון הבא יושלם למשיב חומר החקירה החסר לו. כן הורה בית המשפט למפקד מתקן המעצר בו שהה המשיב לבדוק את טענת המשיב בדבר גניבת חומר החקירה ממנו. בדיון, המשיב הפריע למהלכו התקין ואף קילל את ב"כ המבקשת, דבר שהוביל את בית המשפט להרחיקו מהדיון. בהמשך ניסה בית המשפט להחזירו לדיון, אך המשיב סירב. לאור התנהלות זו של המשיב הורה בית המשפט כי שאלת ייצוגו תישקל מחדש וכי הסנגוריה הציבורית תגיב לשאלת ייצוגו. עוד קבע שני מועדי הוכחות נוספים - ליום 29.6.2010 וליום 7.7.2010. בהמשך, הסנגוריה הציבורית הודיעה שנוכח התנהגותו הבוטה וחסרת האמון של המשיב בה, אין מקום למנותה לייצגו ובית המשפט הורה שהמשפט ימשיך מבלי שהמשיב יהיה מיוצג.
6. דיון ההוכחות הבא נדחה עקב טעות של שירות בתי הסוהר שבגינה לא הובא המשיב לדיון. בדיון ביום 7.7.2010 המשיב ביקש את דחיית הדיון מהטעם שחומר חקירה אשר נמצא על גבי דיסקים אינו נגיש מכיוון שהדיסקים אינם תקינים וחסרים תמליליהם. בית המשפט קבע כי הדיון ימשיך לגבי חומר החקירה אותו ראה המשיב וכי ייעשה כל ניסיון לאפשר למשיב עיון בחומר החקירה החסר. בדיון הבא שב המשיב וטען כי הדיסקים שהומצאו לו אינם תקינים. בית המשפט המשיך בדיון נוכח התייצבות עדים לדיון ולאור המאמצים שעשה בית המשפט לספק את חומר החקירה למשיב. במהלך הדיון הורחק ממנו המשיב עקב הפרעותיו לחקירת עדים בידי המבקשת. הוא הוחזר לדיון בהמשך. בתום הדיון בית המשפט הורה לשירות בתי הסוהר לבחון את הבעיה הטכנית בקריאת הדיסקים שהומצאו למשיב ופנה לסנגוריה הציבורית שתעמיד ייצוג למשיב לאחר שהלה הצהיר בדיון ששינה את גישתו כלפיה. הדיון הבא, ביום 14.9.2010 נדחה עקב בקשת ב"כ המשיב מטעם הסנגוריה הציבורית, עורך דין דוידוב, לדחיית הדיון מהטעם שעליו ללמוד את התיק ולפגוש במשיב. שני הדיונים הבאים נדחו עקב בקשת ב"כ המשיב מהטעם של החלפת ייצוג ומינויו של עורך דין גבאי לייצוג המשיב ובית המשפט קבע ישיבת תזכורת ליום 3.11.2010.
7. בדיון הוגשה לי החלטתו של השופט מודריק מיום 3.11.2010 בה עמד בית המשפט על הקשיים שמעמיד בפניו העדר הייצוג של המשיב וציין כי יעשה כל מאמץ אחרי שיוסדר עניין הייצוג לנהל משפט אינטנסיבי.
8. המבקשת הוסיפה וטענה כי היא מודעת לקושי בהימשכות ההליכים. ואולם, לטענתה, הסיבה לשיהוי נעוצה בעיקר בהתנהלותו הבעייתית של המשיב. התנהלות זו באה לידי ביטוי בסירוביו להיות מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית וסירוביו לשתף פעולה עימה. על התנהגותו הקשה, כך טענה המבקשת, ניתן ללמוד גם מסירובה של הסנגוריה הציבורית למנות למשיב סנגור מטעמה נוכח התנהגותו הבוטה וחוסר האמון שהפגין כלפיה. המשיבה הוסיפה כי התנהלותו הבעייתית של המשיב באה לידי ביטוי גם בכך שהמשיב הפריע למהלך הדיונים, דבר שהוביל לא אחת להרחקתו מהם כמתואר לעיל.
9. עוד טענה המבקשת שהן מעשיו האלימים והחמורים של המשיב, והן עברו הפלילי מלמדים על מסוכנות גבוהה מצדו לחברה ולשלומו של הציבור. עוד הוסיפה המבקשת כי מסוכנות המשיב נלמדת גם מהתנהגותו המאיימת על רשויות התביעה ובית המשפט, וכן, ביתר שאת, על העדים בתיק אשר פחדם מהמשיב בא לידי ביטוי אף בעדותיהם וכי לא בכדי הוכרזו המתלונן ועד נוסף, חברו של המתלונן, כעדים עוינים על ידי בית המשפט. המבקשת טענה גם כי קיים חשש להימלטות המשיב מן הדין נוכח העבירות המיוחסות לו, העונש הצפוי לו אם יורשע ולאור עונש המאסר המותנה המרחף מעל ראשו. לאור כל האמור לעיל, כך טענה המבקשת, יש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 14.11.2010 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.
10. בדיון שהתקיים בפניי שחררתי את הסנגוריה הציבורית מהופעה בבקשה זו, אך לא בהליך עצמו. אפשרתי למבקש לטעון לעצמו. בטענותיו תלה את הקולר להתארכות המשפט בסנגוריה הציבורית ובעורך דין גבאי. בנוסף טען מדוע, לגרסתו, ראיות התביעה קורסות.
דיון והכרעה
11. לא ראיתי מנוס אלא להעתר לבקשה. המשיב מונע קיום דיונים תקינים, ואין לו אלא על עצמו להלין. בית המשפט ערוך ומוכן לקיים הליכים כהלכתם.
כל שנקבע לגביו בהחלטת המעצר - שריר וקיים.
רשמתי לפני את הצהרת בא כוח המדינה כי אם המשיב יהיה מיוצג וסנגורו יבקש לקיים עיון חוזר בהחלטה זו - לא תתנגד לכך המדינה.
12. הבקשה מתקבלת. מעצרו של העורר מוארך ב-90 יום שיחלו ביום 14.11.2010 או עד מתן פסק דין במשפטו, לפי המוקדם.